01
02
לסביות יכולות ללבוש מה שבא להן, יכולות להתגלח או לא, יכולות לגלח בבית שחי אבל לא ברגליים, הן יכולות ללבוש שמלה, הן יכולות ללבוש רק משבצות, זה לא משנה. לסביות יכולות להגיע בכל הצורות והגדלים והצבעים. אין כללים. כל אחת יכולה להצטרף.
בבית אף אחד לא נפל מזה שאני לסבית. אמא שלי אמרה "נו, טוב ומה עוד?", מבחינתה יצאתי נורמלית לגמרי. הקושי התחיל כשהגעתי לפנימיה בשדה בוקר, ופתאום אף אחד לא ידע מה זה, כולם הגיעו ממקומות קטנים והייתי הבנאדם היחיד מחוץ לארון.
כשהייתי ילדה חשבתי שלסבית זו הגדרה מאוד נוקשה, ולא ידעתי אם אני לסבית או ביסקסואלית או סטרייטית וזה רק שלב שיעבור, אבל אחרי מחשבה הבנתי שלסבית זה הכי קרוב למי שאני. אז אני לסבית ושוכבת גם עם גברים. בראש שלי זה מסתדר.
הייתי בבי"ס חרדי לבנות, בסתר כולן התעסקו בלהקות בנים, ואותי זה לא עניין אז חשבתי שהן "רעות" ואני צדיקה. כשדיברתי יותר עם הבנות בכיתה שלי הבנתי שהאופן שבו הן מסתכלות על הבנים מהלהקות, זהה לאופן שבו אני מסתכלת על הבנות מכיתה יא'.
מחוסר הגדרה טובה יותר, אני מגדירה את עצמי כאישה, וכפועל יוצא של זה אני אגדיר את עצמי כלסבית. נמשכת בעיקר לנשים, אבל בוודאות לא נמשכת אל גברים סיסג'נדרים. מרגע שהבנתי בגיל צעיר שאני לסבית ישר סיפרתי לכולם, כי למה לא לדבר על זה?
להיות לסבית זו הגדרה שלא מבטאת רק פרקטיקות מיניות. היא מבטאת עבורי תרבות, קהילה, עם מי אני מסתובבת ומה הדעות שלי על דברים. מאז שיצאתי מהארון כלסבית נפתחו לי המון דלתות להמון דברים שלא הייתי מגיעה אליהם בשום דרך אחרת.
לא היתה לי התלבטות לגבי מי שאני, אני חושבת שזה כי היתה לי היכרות עם העולם הלסבי דרך זינה, לא היה לי אכפת, כי זינה היא פשוט דמות חזקה שיכולה לעשות הכל ומערכת היחסים עם גבריאל מכילה המון דברים. האהבה לסדרה ולדמות גרמה לי להרגיש בנוח עם עצמי.
מבחינתי זה פחות משיכה לנשים בגלל הא-מיניות, אבל זו הרגשת נוחות עם נשים שאין לי עם מגדר אחר, וזה מתבטא באהבה לנשים, יכולות תקשורת טובות יותר עם נשים, ומערכות היחסים המועדפות עליי הן עם נשים.